חוסין אבו לבן נ' אלאהליה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התביעה שבפני היא לתשלום תגמולי ביטוח ע"י הנתבעת על פי פוליסה שנרכשה ממנה עקב אירוע ביטוחי בתאונה שהתרחשה ביום 28.4.08 בה היה מעורב הרכב המבוטח שבבעלות התובע, והוכרז עליו כ"אובדן להלכה".

2.הנתבעת, דחתה את דרישת התובע לתשלום תגמולי הביטוח וטענה כי הדיווח שלו היה דיווח כוזב הואיל והתאונה לא התרחשה במועד הנטען. בנוסף ניטען כי ביום 28.4.08 פוליסת הביטוח לא היתה בתוקף הואיל ולתובע לא היה רישיון בתוקף באותו מועד. כמו כן טענה הנתבעת, כי התובע מבקש להתעשר על חשבונה בקבלת פיצוי עבור נזקים שנגרמו לו, עובר לרכישת הפוליסה.

3.סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 קובע על פי ההלכה, מס' יסודות לפטור מחבות של מבטחת לתשלום תגמולי ביטוח: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות ע"י המבוטח, מודעות של המבוטח לכזב בעובדות שנמסרו על ידו וכוונה להוציא כספים שלא כדין, על יסוד אותן עובדות בלתי נכונות או כוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חב' לביטח בע"מ נ' אחמד נסרה, דינים עליון, פ"ד 259, ע"א 2790/00 פריזה דקלה וגולן נ' אררט חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) ניתן ביום 02/02/03 ובספרו של י' אליאס, דיני ביטוח, כרך א' עמ' 478).

4.הנתבעת תמכה את טענותיה בדבר הודעה כוזבת בדו"ח של חוקר מטעמה על נסיבות התאונה ועל מסירת הודעה לגביה. בנוסף, קבע החוקר כי עלו סתירות בדברי התובע בנוגע למעמד רכישת הפוליסה. החוקר, הציג בדו"ח את דברי התובע באזניו על רכישת הפוליסה מס' ימים לאחר רכישת הרכב ולאחר שהיה בידו די כסף לעשות ביטוח מקיף דרך הסוכן, מר עזיז בסה (להלן-"הסוכן"). בנוסף נרשם בדו"ח של החוקר כי התובע אמר שהוא התבקש בעת רכישת הביטוח המקיף להציג רישיון רכב ותמונה, כדי לסיים את תהליך הביטוח המקיף. הפוליסה נמסרה לו בהתאם לדו"ח, על ידי הסוכן שהביא לו אותה ממשרדי המבטחת באלעזרייה (להלן-"משרד החברה"). במעמד קבלת הפוליסה לידיו, רכבו של התובע כבר לא היה מצוי ליד משרד החברה (סעיף 2.11-2.15 לדו"ח שסומן נ/1).

5.לעניין התרחשות התאונה, דווח החוקר כי התובע תיאר באוזניו את נסיבותיה. בהיותו בנסיעה לבד מירושלים לכיוון עין גדי בדרכו לפגישה עם ידיה, ארעה התאונה. רכב צד ג' ביצע עקיפה וסטה לנתיבו. על מנת למנוע את הפגיעה ברכבו, סטה התובע ימינה וכתוצאה מכך, התהפך רכבו. לדברי התובע על פי דו"ח החוקר, לא היו נפגעים בתאונה ובאמצעות אחיו, הוזמן גרר שהביא את הרכב לביתו של התובע בעזאיים. התובע עצמו, חזר לביתו עם אנשים מאטור שאת שמותיהם הוא אינו זוכר (סעיפים 2.5-2.9 לדו"ח נ/1). החוקר הוסיף בדו"ח כי לדברי התובע ולדברי הסוכן שנחקר גם הוא על ידו, התובע סיפר לסוכן ביום התאונה על התרחשותה והוא אף ניסה ליצור קשר עם משרדי החברה באלעזריה ללא הצלחה. לפיכך, הוא דווח למשרדי החברה ברמאללה ( להלן-"המשרד ברמאללה"). כך גם, אישר הסוכן בחקירתו (סעיף 2.16 בחקירת התובע וסעיף 3.10 בחקירת הסוכן).

6. הסוכן, הוסיף ואמר כי הוא עצמו יצר קשר עם מר דאוד ממשרד החברה ברמאללה שביקש ממנו להעביר את הרכב למוסך "שהין" וכן שלח אליו שמאי, גם זאת בהתאם לבקשת המשרד ברמאללה . סופם של דברים, הוחלט להשבית את הרכב מפאת נזקיו ( עדותו של הסוכן בעמ' 10 שורות 3-13, עמ' 12 שורות 1-4 ).

התובע, העיד על כך שדווח לחברה ברמאללה על התאונה, תוך 10-12 שעות ממועד התאונה קרי: בבוקרו של היום למחרת התאונה. לדבריו, הוא הופנה למשרד של החברה בבית לחם וניתנה לו הוראה על ידם, לשלוח את הרכב לבית לחם לבדיקה (עמ' 7 שורות 5-9). שוטר ולהגיע למקום התאונה, הורה לו לדווח בתחנת המשטרה מישור אדומים על התאונה. הוא עשה כן מס' ימים לאחר מכן. לדבריו, גם ממשרדי החברה ברמאללה, הוא נדרש להגיש הודעה במשטרה (עמ' 7 שורות 23-29). התובע הוסיף בעדותו, כי הוא הגיש תביעה בגין נזקי גוף עקב התאונה והושג הסכם פשרה ושולמו לו נזקיו ע"י המבטחת של הרכב הפוגע , במסגרת כתב ויתור וסילוק שהוצג על ידו.

7.המצהירה מטעם הנתבעת הגב' נור, העידה כי היא הפקידה האחראית במשרדי החברה באלעזריה. הגב' נור, נחקה ע"י החוקר מטעם הנתבעת . בדו"ח נאמר כי היא פגשה את התובע ימים ספורים לאחר התאונה והוא סיפר לה על קרות התאונה . לפי עדותה, לא ניתן לסיים טיפול בתביעה בגין תאונה באמצעותה, כי אם הטיפול מועבר על ידה למשרד אחר ותפקידה, הוא בהעברת הבקשה וכיוצ"ב , כדבריה: "מעבירה דברים ממקום למקום".

8. לא היה בידי הגב' נור ובידי החוקר לסתור את עדותו של התובע וכן את עדותו של הסוכן, על מסירת הודעה למשרד ברמאללה על התאונה. החוקר, לא טרח לחקור את עובדי החברה ברמאללה למרות דברי התובע באזניו, על מסירת הודעה למשרד ברמאללה. כמו כן, לא טרחה הנתבעת להגיש תצהיר ולהזמין לעדות, מי מעובדיה מהמשרד ברמאללה או מבית לחם, על מנת לסתור את עדותו של התובע בנידון. חזקה על הנתבעת, שהיתה עושה כן אילו עדותו של מי מהעובדים, הייתה עומדת לטובתה להוכחת הגנתה ( ראו: עותק הודעה על התאונה בחתימת התובע, הוגש וסומן נ/8 ).

9.בנסיבות אלו ובהתאם לעדותו של התובע ועדותו של הסוכן ובשים לב להעברת הרכב למוסך "שהין" שהוכח שהנתבעת מפנה אליו רכבים לרבות, הזמנת שמאי שהנתבעת נוהגת להזמינו לפי עדותו של הסוכן, השתכנעתי כי נמסרה הודעה לנתבעת על התאונה למחרת מועד התרחשותה. כמו כן, מסירת הודעה על התאונה לסוכן, גם בה היה כדי למלא אחר חובת מסירת הודעה בהיותו שלוח של הנתבעת, בפרט כאשר לא נסתרה עדותו של הסוכן בנידון, לרבות פנייתו למשרד ברמאללה.

10.בחנתי את מעמד רכישת פוליסת הביטוח המקיף. הוכח בעדותו של התובע כי הרכב הובא לפתח משרדי החברה באלעזריה. כמו כן, לא נסתרה גרסתו של התובע כי הוצגו תמונות הרכב לגב' נור האחראית על משרדי החברה באלעזריה, שטיפלה בעריכת הפוליסה עבורו. הגב' נור אשרה בעדותה כי מי שטפל ברכישת הפוליסה עבור התובע היה הסוכן מר בסה. לדבריה, הוא אמר לה שהתובע, בעל החברה, עסוק ולכן לא הוא לא התייצב במשרדי החברה. לפיכך, ההצעה לרכישת הפוליסה נחתמה ע"י הסוכן עבור התובע (נספח נ/2 לתצהירה של הגב' נור ועדותה בעמ' 14 שורות 1-6).

11. הגב' נור אישרה בחקירתה כי היא לא יצאה ממשרדי החברה על מנת לבדוק את הרכב בטרם עריכת הפוליסה למרות, שהסוכן מר עזיז בסה אמר לה שהרכב למטה. בה בשעה , התובע אמר לה שהרכב היה בירושלים במעמד עריכת הפוליסה (עמ' 15 שורות 2-4). גם כאשר ניתנה לעדה האפשרות להוסיף על דבריה בשאלת מקום הימצאות הרכב בזמן עריכת הפוליסה, לא היה בידה להוסיף דבר.

12.בנסיבות אלה, אני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהרכב לא נבדק על ידה עובר להכנת הפוליסה מחמת אי הבאתו לפתח משרדי החברה. ניחא, אילו טרחה הגב' נור לצאת לפתח המשרד על מנת להיווכח אם הרכב חונה שם כדברי הסוכן וככל שלא היה בנמצא, היה בידה לסרב לערוך את הפוליסה ולהתקשר בחוזה הביטוח. משלא עשתה כן נציגת הנתבעת, אין בידי הנתבעת להלין כנגד התובע בדבר מצבו של הרכב בטרם רכישת הפוליסה. כמו כן, לא נסתרה עדותו של הסוכן, לפיה הוצגו תמונות של הרכב לנציגת הנתבעת הגב' נור בטרם נרכשה הפוליסה.

13. הנתבעת, לא הרימה את הנטל להוכיח בראיות כלשהן, כדוגמת ספר טיפולים של הרכב לפני מועד התאונה או מהמבטחת הקודמת של הרכב וכיוצ"ב, כי הנזקים נשוא התביעה, נגרמו לרכב לא בגין התאונה והיו בו עובר לרכישת הפוליסה.

14. התובע, מכחיש כי היה נזק קודם לרכב. עדותו על נסיבות התאונה ותיאור נזקי הרכב בחוות הדעת של השמאי מטעמו, מתיישבים עם גרסתו לפיה הנזקים נגרמו לרכב בתאונה. מעבר לכך, אין לשער כי המבטחת של הרכב הפוגע, חב' "מנורה" תתנדב לשלם לתובע פיצוי בגין נזקי גוף עקב התאונה, אילו לא התרחשה התאונה. חיזוק לקרות התאונה, ניתן גם למצוא בדו"ח החוקר לפיו הרכב הועבר בגרר ממקום התאונה, לאחר שמר מחמד אבו לבן, הזמין מ"הגגריסט" שירותי גרירה.

15. בחנתי את שאלת קיומו של רישיון נהיגה לתובע. התובע הציג רישיון נהיגה ( סומן נ/1 ) בו נרשם כי תקפו מיום 9/4/08, בטרם מועד התאונה. צודקת הנתבעת בטענתה כי על פי הרישיון נ/1 , שולם שקל אחד בגין הרישיון ביום 4/5/08 אך בכך, אין כדי לסתור את מועד תוקף הרישיון, כפי שרשום עליו, החל מיום מיום 9/4/08 (ראה עדותו של התובע עמ' 4 שורות 16-29). הנתבעת, לא תמכה בראייה כלשהי ממשרד הרישוי או כל ראייה אחרת, את טענתה על כך שהרישיון לא היה בתוקף בקרות התאונה. לאור זאת, דין הטענה בדבר הפרת תנאי הפוליסה באי החזקת רישיון בתוקף, להידחות .

16.לאור קביעותיי, לא הוכח כי הנתבעת פטורה מתשלום תגמולי הביטוח לתובע בגין דווח כוזב על קרות התאונה ונזקי רכבו בגינה ודין התביעה, להתקבל.

17. התובע הוכיח את נזקיו בחוות דעת של שמאי לאחר ניכוי בגין שרידים ולא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעת על מנת לסתור אותה.

בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגין נזקי הרכב בסך של 73,000 ₪ ובגין שכר טרחת שמאי בסך 3,500 ₪. התשלומים, יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ועד יום התשלום בפועל.